Ищу родственников
Разыскиваю потомков семей Урман и Зайчик из Дубоссар
tkogan gmail.com
דברים שנשא שאול נגר לזיכרו של ארקדי תימור ז"ל
בטקס האזכרה לכבודו, רעיתו גלינה ובנו בוריס ז"ל
במלאות 13 שנים לפטירתו.
התקווה עדיין מפעמת
ארקדי היקר,
באנו לכאן, קומץ מחבריך ומכריך, במלאות שלוש-עשרה שנים לפטירתך, כדי לומר לך כי התקווה למימוש חזונך הגדול והערכי – להקים מוזאון ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה – עדיין מפעמת בליבנו. היהודים בכול מקום בעולם ובכול עת תמיד חיו בתקווה, שקיבלה ביטוי באמירה "לשנה הבאה בירושלים".
משה רבנו, גדול הנביאים, ראה את הארץ המובטחת מפסגת הר נבו אך לא זכה לדרוך ברגליו על אדמתה, כפי שעשו אלה שהוציאם ממצרים. הרצל, חוזה מדינת היהודים, לא זכה לראות את תקומת מדינת ישראל, שאירעה ארבעים שנה לאחר פטירתו. מרבית הלוחמים היהודים ממלחמת העולם השנייה, אשר ידעו כי אותה מלחמה היא גם על קיומו הפיזי של העם היהודי, לא ידעו כלל על רעיון הקמת מוזאון הלוחם היהודי, ושרידיהם מתמעטים והולכים. ועם כול זאת אנחנו עדיין מקווים שלא ירחק היום והמאמץ להקמת מוזאון הלוחם היהודי יושלם ונזכה לחנוך את המפעל האדיר שלפנינו.
ארקדי היקר, דמותך מלווה אותנו תמיד, נחישותך לממש את החזון, מסירותך ללא גבול לשימור מורשת הלוחם היהודי בנוראה שבמלחמות, ופעילותך הברוכה ורבת השנים – עוד בהיותך בגלות ומאז שעלית לארץ – משמשים לנו השראה.
באנו לכאן כמדי שנה כדי לזכור ולקוות, לזכור ולהאמין, לזכור ולהיות בטוחים שהמפעל יושלם.
ארקדי היקר,
אנו זוכרים גם את גלינה רעייתך, האישה האמיצה והגיבורה שהייתה לצדך לאורך כול הדרך, ואת בנך יחידך בוריס שהיה בבת עיניכם.
יהא זכרכם ברוך.
ארקדי תימור נולד בדובוסרי, ברית המועצות. התגייס לצבא האדום בשנת 1939. ב 1940, הצטרף לבריגדת טנקים מס' 55 בנרו-פומינסק שהפכה אחר-כך לדיביזיית-טנקים מספר 14.דרכו במלחמה התחילה בקרבות נסיגה מאזור דאוגפילס לכיוון בוריסלב, מוגיליוב, ויטבסק, סמולנסק ויאזמה, עד לנרו-פומינסק. בימי הנסיגה היו קרבות קשים ביותר בשטח האויב באזור מוגיליוב-וויטבסק. בהמשך, התנהלו קרבות הגנה והתקפה קשים בלנינגרד והמשיכו ללוגה, פסקוב, שאולי, טאורגה, קניגסברג, וארשה, דנציג, פוזנן, שצ'צ'ין וברלין. בקרבות החורף, בסוף אוקטובר 1941, במהלך הקרבות הקשים וחילוץ הכוחות במעבר הדנייפר, נפצע, תוך כדי פיקוד ולחימה. לאחר טיפול מונה למפקד גדוד מיוחד (64) שהופקד על הכנתו של כוח המורכב מ-82 מהנדסים וטכנאים לצניחה בשטח האויב לשם חבלה בכל הטנקים וכלי-הרכב המלחמתיים שנפלו שלל בידי הגרמנים. בשנת 1942, בתום המשימה, נשלח להיות מפקד של פלוגת-טנקים שהצטרפה למערכה בלנינגרד, שבמהלכה נפצע קשה ופונה במצב אנוש. בקרבות קשים בטאורגה, בפוזנן ובדנציג נפצע שוב, אך המשיך בלחימה. כמפקד בריגדה 47, פרץ במאי 1945 במסגרת חטיבה 219, בפיקודו של יבסיי ויינרוב, לברלין והיה מהראשונים להגיע לרייכסטאג.לאחר יום הניצחון המשיך לעבר צ'כוסלובקיה עד אזור טפילדה, שם, ביום 12 במאי 1945 הסתיימה עבורו המלחמה. מלחמה אשר משפחתו נטבחה בה באכזריות, יחד עם שמונה עשר אלף תושבי דובוסרי, בידי הגרמנים שפשטו על האזור ביולי 1941. אביו, אשר גויס לצבא ביולי 1941 לאחר שחרורו מבית-הסוהר כאסיר פוליטי, נפל בקרב באזור רז'ב ב- 2 במרס 1943. בשנת 1945 התמנה למפקד ביה"ס לשריון בדרזדן. בשנת 1948, נעצר באשמת תעמולה אנטי-סובייטית ולאחר משפטים רבים נשלח לגבול מונגוליה-סין למלא שם תפקיד דומה. בשנת 1949, נשלח לקובנה ושם התמנה למפקד פרוייקט לשיקום וחידוש טנקים. הוא כיהן בתפקיד זה עד לשנת 1956 , עת הואשם בתעמולה ציונית ובהשמצת השלטונות ונשלח לכלא ל-50 שנים, אך בשל עברו המפואר, "הומתק" דינו ל-12 שנים בפועל. בשנת 1959, לאחר ארבע שנות מאסר בעבודת-פרך, שוחרר ונסע לפולין עם אישתו גלינה ובנו בוריס. משם, עלה לישראל באונייה "איסטנבול" ב-24 למרס 1960. לאחר קליטתו, הוענקה לו דרגת אל"מ והוא השתלב במערך החימוש של צה"ל, שם פעל במרכז השיקום והאחזקה של הטנקים, מהשרמן AMX13, הסנטוריון, המגח וטנקי ה"טירן", (טנקים מדגם טי-55, שנלקחו שלל במלחמת "ששת-הימים", וטי-62, שנלקחו שלל במלחמת יום הכיפורים), אותם "גייר" והתאים לצורכי השריון במערכות הצבאיות. ארקדי לוחם, סופר, צייר, היה פעיל בעמותת "יד לשריון" ובתוך כך יום ופעל להקמת מוזיאון "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" בלטרון, עד יומו האחרון.
Comments (0)